כבר שעות מתגלגל לי בראש פוסט השנה טובה שאני הולכת לכתוב לכן, ועוד לא נכתב, מבולבלת, נשאתי עיני אל מגש הטבעות שבצד, ובין רגע, התחלתי לדמיין אותה בצבע את השנה החדשה הזו שבאה אלינו עוד רגע קט, עברתי אבן חן אחר אבן חן, ומבטי נדד אל הירוק החי המהפנט, של הפרידוט, ירוק של דשא, קייצי,

"את רוצה טבעת שדומה למי שאת היום או למי שאת רוצה להיות?" כבר מספר פעמים שומעת את עצמי שואלת את השאלה הזו תוך כדי ההתלבטות של הנשים בין טבעות שונות, לפעמים הטבעות מאוד דומות אחת לשניה רק גוון האבן שונה, מעבר בין תכלת לטורקיז לדוגמא, לפעמים זו הנוכחות שעושה את ההבדל, אחת יותר קטנה ועדינה,

הסליחה הגדולה ביותר שאני רוצה לבקש השנה, היא ממני, על כל אותם הפעמים שלא האמנתי בעצמי, על כל אותם המשפטים שאמרתי לעצמי, שבתוכן איפשהו הסתתרו המילים "לא" "מספיק" "טובה", הסליחה הגדולה ביותר שאני רוצה לבקש השנה, היא מעצמי, על כל אותן המחשבות שלי, שגרמו לי להאמין שרק אם הייתי מישהי אחרת אז גם הכל היה