כבר שעות מתגלגל לי בראש פוסט השנה טובה שאני הולכת לכתוב לכן, ועוד לא נכתב, מבולבלת, נשאתי עיני אל מגש הטבעות שבצד, ובין רגע, התחלתי לדמיין אותה בצבע את השנה החדשה הזו שבאה אלינו עוד רגע קט, עברתי אבן חן אחר אבן חן, ומבטי נדד אל הירוק החי המהפנט, של הפרידוט, ירוק של דשא, קייצי,
"את רוצה טבעת שדומה למי שאת היום או למי שאת רוצה להיות?" כבר מספר פעמים שומעת את עצמי שואלת את השאלה הזו תוך כדי ההתלבטות של הנשים בין טבעות שונות, לפעמים הטבעות מאוד דומות אחת לשניה רק גוון האבן שונה, מעבר בין תכלת לטורקיז לדוגמא, לפעמים זו הנוכחות שעושה את ההבדל, אחת יותר קטנה ועדינה,
הסליחה הגדולה ביותר שאני רוצה לבקש השנה, היא ממני, על כל אותם הפעמים שלא האמנתי בעצמי, על כל אותם המשפטים שאמרתי לעצמי, שבתוכן איפשהו הסתתרו המילים "לא" "מספיק" "טובה", הסליחה הגדולה ביותר שאני רוצה לבקש השנה, היא מעצמי, על כל אותן המחשבות שלי, שגרמו לי להאמין שרק אם הייתי מישהי אחרת אז גם הכל היה
"אבל איך זה שאת מרשה לעצמך בתקופה כל כך קשה כמו זו, לגבות כאלו מחירים? איך את מרשה לעצמך למכור מותרות בזמן שלאנשים אין כסף לחיות? " את המילים הקשות האלו אף אחת לא אמרה לי, אל תדאגו ? (כותבת למי מכן שחושבת שנפלה פה טעות ☺️) את המילים הקשות האלו אני אומרת לעצמי, מדי פעם בפעם, בתדירות
"אם היא שלי, היא תחכה לי…" שומעת את המשפט הזה הרבה לאחרונה, וחושבת על זה שאני מכירה אותך, כן כן, אותך.. את שמסתכלת על הטבעת המדהימה הזו וההתרגשות ממלאת אותה, והאושר שאת מרגישה בלב הוא אמיתי ואת יודעת שגם הטבעת הזו אמיתית לא פחות ועכשיו עוד פה, את שמרגישה שהטבעת הזו היא שלך, מחכה לך,
"עם כל היופי שאת רואה, איך את עוד מתרגשת?" זה משפט שיוצא לי לפעמים לומר לעצמי.. זכינו, ואנחנו צינור ליופי מדהים שעובר מאיתנו הלאה.. אנחנו לא יוצרים את היופי המהמם הזה, ואני גם לא האישה שבסופו של דבר עונדת אותו על היד… אנחנו צינור, צינור מדהים לשפע של יופי ונשמה של חומר שמתחברת לנשמת אדם.
"על הטבעות הקסומות של שמרית שמתי עין כבר לפני חודש, אבל לא עשיתי כלום כי התקמצנתי וחששתי מהמשלוח. ומה אם אני לא אוהב? ואז הגיע היומולדת והודעה מרגשת משמרית גרמה לבעלי להתניע מיד ולהרחיק שעה וחצי לרתמים. (תכלס, סגר לו פינה ?) הבעיה היחידה הייתה שהשארתי אותו להתלבט לבד בין כמה טבעות והאיש הזה חזר
כשמקבלים טבעת בת כ 120 שנים, באופן אוטומטי חושבים על האישה שהיא הייתה שלה, על החיים שלה, על התקופה בה היא חייה. כשמקבלים כזה תכשיט עתיק, באופן אוטומטי נוגעים בהיסטוריה, עונדים אותה על היד, נדהמים מהאופן בו היא נשמרה ההיסטוריה, בטבעת המדהימה הזו, העשויה ביד רכה ואוהבת, ביד אומן במכות פטיש עדינות אך נחרצות, החורטות
אז למרות שיהלום היא לא אבן החודש של חודש ינואר, התחשק לי להרחיב קצת על האבן המדהימה הזו, כמה שנראה לנו שהיא מוכרת, כמה שהיא בחירה טריוויאלית לכל כך הרבה אירועים בחיים, ככה היא מפתיעה… אבן חן היהלום, מסמלת מהות טהורה שנוצרת מחומר פשוט ונפוץ, דרך תהליך ארוך, מורכב וקשה היא הופכת למינרל הקשה והעמיד
